קמן סחר מתכות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'

החלטה

בקשת רו"ח אלון פרדקין, בתפקידו כנאמן בהקפאת הליכים של חברת קמן סחר מתכות בע"מ (להלן: "הנאמן" ו"החברה" בהתאמה), לפסוק לו שכ"ט בסך של 800,000 ₪ בתוספת מע"מ. הבקשה הוגשה בהסכמת הנושה המובטח של החברה.

החברה, שהינה מהגדולות והמובילות בתחום המתכות בארץ, הגישה ביום 18.04.12 בקשה למתן צו להקפאת הליכים נגדה. ביום 24.04.12 ניתן צו כמבוקש, וביום 2.05.12 מונה הנאמן לתפקידו.

פעולות הנאמן

1.בין פעולותיו ציין הנאמן את מאמציו לייצוב פעילות החברה והפעלתה בתקופת ההקפאה; מכירת פעילות החברה ונכסיה; גיבוש הסדר נושים לחברה; ניהול הליכים משפטיים וגבייה מחייבים. הוא פעל במשך 9 חודשים, בין היתר, על מנת לאפשר את מקסום התמורה ממכירתה כעסק חי ולא "כברזלים" כהגדרתו. פעילות זו, נטען, דרשה אחריות רבה מצדו וזאת בשל ההיקף הגדול שבפעילות החברה ונוכח העובדה שלא ניתן כל מימון חיצוני להפעלת החברה בתקופת ההקפאה. הוא עמד במשימה זו בהצלחה, שכן לא רק שלקוחות החברה לא ביטלו את ההזמנות הפתוחות שניתנו עובר להקפאת ההליכים, אלא שהם אף המשיכו לעבוד עם החברה בתקופת ההקפאה, דבר שאיפשר להמשיך ולהפעיל את החברה בתזרים מזומנים חיובי ולמקסם את התמורה ממכירתה. בתקופה זו הוא גם פעל לגבות מיליוני שקלים מחייבים של החברה. באשר למכירת פעילות החברה ונכסיה, ציין הנאמן כי מאמציו למקסם את התמורה ממכירת החברה כעסק חי, נשאו גם הם פרי, וביום 12.09.12 הושלמה מכירת החברה לחברת פקר מתכות איכות בע"מ תמורת סך של כ-6.5 מיליון ₪.

2.עוד במסגרת פעילותו של הנאמן לגיבוש הסדר נושים לחברה ואישורו בבית המשפט, הוגשו לו עשרות רבות של תביעות חוב בסכומים של עשרות מיליוני שקלים. הוא פעל לגיבוש הסדר שייתן פתרון מקסימאלי לנושים, ובין היתר פעל לויתור על מעמדו המועדף של הנושה המובטח בחלק מהתמורות שנתקבלו ממימוש נכסי החברה. עיקרו של ההסדר היה תשלום של מעל 80% לנושה המובטח; תשלום חלקי לחברות שטענו לתניית שימור בעלות כשהחלק האחר של החבות לחברות אלו יוכר כחוב בנשייה רגילה; תשלום 100% לנושה המובטח בשעבוד ספציפי על מכונות יצור של החברה; תשלום 100% לנושים בדין קדימה, לרבות לעובדי החברה; ותשלום של כ-5%-10% לנושים הרגילים.

3.בנוסף, הנאמן ניהל הליך משפטי מול חברת אלקוואה - חברה אמריקאית ואחת מיצרניות האלומיניום התעופתי הגדולות בעולם, שהייתה נושה של החברה, בגין מחלוקות שנתגלעו בינה לבין החברה בקשר עם הסכם שעניינו הזמנת ואספקת אלומיניום. לצורך הקטנת מסת הנשייה והגדלת הסכום בקופת הנושים, הוא פעל והגיע להסדר עם אלקוואה במסגרתו סולקו התביעות ההדדיות והוסכם על היקף נשייתה בחברה. כמו כן, פעל הנאמן לגביית הכספים והצליח לגבות 97% מחובות החברה שהסתכמו בסך של כ-8 מיליון שקלים. בנוסף, הוגשו תביעות חוב כנגד אלו שחייבים לחברה שנקלעו להליכי חדלות פירעון, ונוהל משא ומתן אינטנסיבי אל מול חברות הביטוח בקשר לדרישה לפיצוי בגין נזק שנגרם למלאי החברה, עובר למתן צו הקפאת ההליכים.

השכר המבוקש

4.הנאמן ציין כי מצבת הנשייה בחברה עמד על סך של 35,688,637 ₪, ומתוכו חולק דיבידנד בשיעור של 49.61% (ברוטו לפני שכר טרחה). לדבריו, בהתאם לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: "התקנות") הוא זכאי לשכ"ט בשיעור של כ-1.2. מיליון ₪. עם זאת, בשלב זה, הוא ביקש לאשר לו שכ"ט בסך של 880,000 ₪ בלבד בתוספת מע"מ כדין.

עמדת הכנ"ר

5.הכנ"ר ביקש לפסוק לנאמן שכ"ט לפי המנגנון הקבוע בתקנה 8(א) לתקנות היינו לפי שכר מימוש העומד במקרה זה על סך של 362,657 ₪. הכנ"ר ציין כי עיון בדו"ח התקבולים והתשלומים של החברה מלמד כי במסגרת ההליך מומשו לקופת הנושים כספים בסכום של 19,036,023 ₪, שעיקרם ממכירת פעילות החברה וגבייה מלקוחותיה השונים. עמדתו היא, כי "דרך המלך" בפסיקת שכ"ט לבעלי תפקיד בהליכי חדלות פירעון הינה לפי תקנה 8(א) לתקנות, היינו, לפי שכר מימוש ו/או לפי תקנה 7 לתקנות, היינו לפי שכר ניהול. זאת, בין היתר, משום שפסיקת שכר חלוקה אינה יוצרת תמריץ ראוי לבעל התפקיד מפני ששיעור החלוקה נגזר משווי הרכוש ומהיקף החובות שהם במידה רבה משתנים ואינם תלויים בפעילותו של בעל התפקיד ובמאמציו. הכנ"ר הוסיף כי על אף לשון התקנות המאפשרת לבעלי תפקיד לבחור במסלול שבו הם חפצים לפסיקת שכר טרחתם, בהתאם להלכה הפסוקה, בית המשפט יכול לסטות מהמסלול המוצע על ידי בעל התפקיד בו הסכומים המתקבלים לפי התחשבי שבתקנות חורגים מהסביר. מקרה זה נמנה בין המקרים המצדיקים סטייה מהתקנות והפחתה מהסכום הנגזר על פיהן, ושכר מימוש בסך של 362,657 ₪ הולם יותר את היקף העבודה שביצע הנאמן מאשר שכר חלוקה העומד על סך של בין 832,511 ₪ ל-1,165,516 ₪ (5%-7% כאמור בתקנות). מה גם, שאופי הפעולות שביצע הנאמן מצביע יותר על מימוש נכסים, כדוגמת מכירת פעילות החברה וגביית חובות מלקוחות החברה, מאשר חלוקה.

תגובת הנאמן

6.בתגובה שהגיש הנאמן הוא דחה את עמדת הכנ"ר. לדבריו, העבודה שנעשתה במקרה זה אינה דומה כלל לתיק בו רוב העבודה היא בפעילות מימוש. במקרה זה, מדובר במכירת עסק כעסק חי, דבר שהתאפשר רק לאור מאמציו המרובים ואין ספור פעולות אינטנסיביות שנפרשו על אלפי שעות עבודה שלו ושל אנשי משרדו. בכלל זה ניתן למנות דין ודברים עם ספקי החברה ושכנועם למתן אמון בהפעלתה על ידו; גיבוש הסכמות זמניות עם נושים וספקים של החברה; שכנוע לקוחות להמשיך בעבודתם אל מול החברה; בחינת כל ענפי הפעילות של החברה; צמצום הוצאות החברה וטיפול בעשרות עובדיה ואיתור משקיע לרכישתה בסד זמנים קצר. לכן, אין כל בסיס לטענה כי יש לראות בפעילות זו ובמכירת העסק כעסק חי בעקבותיה, כמימוש. הוא שב והדגיש את פעולותיו לגיבוש הסדר נושים עם הסכמות יוצאות דופן עם הנושה המובטח, טיפולו בתביעות שהוגשו כנגד החברה, הכרעה בתביעות החוב וריכוז פעולות גביית החובות מלקוחות החברה.

7.הנאמן הוסיף, כי אין כל מקום לקבל את טענת הכנ"ר ולסטות מהתקנות הקובעות במפורש כי בידי בעל התפקיד לבחור את המסלול לחישוב שכר טרחתו. הוא חיזק את טענותיו בעניין זה בפסיקת בית המשפט וציין כי הכנ"ר לא ערער על פסיקות אלו, והוא מנוע אפוא, כיום לטעון כנגדן. גם אם לפי התקנות, בית המשפט רשאי במקרים מסוימים להתערב במסלול שנבחר על ידי בעל התפקיד, בהתאם לפסיקת בית המשפט מדובר רק בנסיבות חריגות וקיצוניות שאינן קיימות במקרה זה, גם לשיטת הכנ"ר. אדרבה, במקרה זה מתקיימים כל המבחנים המצדיקים את אישור שכר הטרחה המבוקש, בכללם, מורכבות הסדר הנושים, מידת ההצלחה כלפי הנושים ועמדות הצדדים הרלוונטיים. הנאמן ציין עוד כי במטרה לשמור על הסדר הנושים ולאפשר את קיומו, הוא וויתר על מלוא השכר לו הוא זכאי לפי התקנות והסתפק בסכום הקטן בכ-300,000 ₪ מהסכום המלא.

8.על כל אלו נטען כי הוויכוח בינו ובין הכנ"ר כמעט תיאורטי מפני שאין הבדל משמעותי בין חישוב הכנ"ר לחישוב שלו, שכן גם הכנ"ר הודה בתגובתו כי הנאמן זכאי בנוסף לשכר מימוש גם לשכר ניהול לפי תקנה 7 לתקנות. חישוב שכר הניהול מגיע לכדי סך של 450,000 ₪ וביחד עם שכר המימוש בסך של 362,657 ₪, השכר לו הוא זכאי - גם לפי שיטת הכנ"ר, מגיע לכדי סך של 812,657 ₪, סכום שאינו נמוך משמעותית מהסכום המבוקש על ידי הנאמן, היינו סך של 880,000 ₪. גם אין מקום לשנות את "כללי המשחק" בשלב זה לאחר שהוא השלים את עבודתו. ובשולי הדברים הוא הוסיף כי לאור השקעתו המינורית והשולית של הכנ"ר בתיק זה, אין מקום לפסוק לו אגרת השגחה.

דיון והכרעה

9.שכר טרחתם של בעלי תפקידים מוסדר כאמור, בתקנות, הקובעות שלושה מסלולים לפסיקת השכר: שכר ניהול – באחוזים מתקבולי הכנסה שנתקבלו במזומן בתקופה עבורה נקבע השכר (תקנה 7); שכר מימוש – באחוזים מתקבולי המימוש (תקנה 8(א)); ושכר חלוקה – באחוזים שונים שנקבעו בתקנות בהתאם לסך הנשייה שחילק בעל התפקיד בפועל אל מול כלל הנשייה המוכחת (תקנה 8א). בהתאם לתיקון לתקנות משנת 2000, שכר חלוקה הוא חילופי לשכר ניהול ומימוש (ראו ע"א 6166/07 צחי פלדמן, עו"ד בתפקידו ככונס נכסים על זכויות צמרות נ' א.י.ע. יובלים השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 10.01.10). בנוסף נקבע בתקנות כי בית המשפט רשאי להקטין או להגדיל את שכרו של בעל התפקיד בהתאם למידת המאמץ והטרחה שהשקיע ומשך הזמן עד לסיום התפקיד (תקנה 13).

10.ככלל, הבחירה במנגנון קביעת השכר מסורה לבעל התפקיד, בהתאם לאפשרויות השונות שנקבעו בתקנות (ראו ע"א 6166/07 בעניין עו"ד דצחי פלדמן). ככלל גם, בתי המשפט פוסקים בהתאם לאפשרויות הקבועות בתקנות ואינם סוטים מהן, למעט בדרך הקבועה בתקנה 13 האמורה, מקום בו קיים מאמץ מיוחד של בעל התפקיד או כאשר השכר הקבוע בכל אחד משלושת הנתיבים אינו נותן ביטוי הולם לשכר המגיע לבעל התפקיד (וראו: פש"ר (מחוזי-ת"א 3000/08 איתן ארז, עו"ד הנאמן בפשיטת רגל של אלי רייפמן נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 9.02.14). בצדק נטען אפוא, כי התערבות בגובה שכר הטרחה הקבוע בתקנות, בלא הצדקה מספקת, לאחר שבעל התפקיד השלים את תפקידו וציפה מראש לקבל את שכרו כפי הקבוע בתקנות, טומנת בחובה סכנה שבמקרים אחרים בעלי תפקיד יירתעו מהשקעת זמן ומאמצים מיוחדים. עם זאת, מקום בו בחירה במסלול מסוים מביאה לתוצאה בלתי סבירה באופן קיצוני, בית המשפט יתערב ויפסוק את השכר לפי המסלול המביא לתוצאה סבירה יותר (ראו פר"ק (מחוזי-ת"א) 40721-09-12 שלמה נס (נאמן) נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 3.11.13); פש"ר (מחוזי-ת"א) 504/97 עו"ד יצחק גולדנצויג נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 3.01.10)).

11.כפי שציין הכנ"ר, אין מחלוקת על עבודתו היעילה והמקצועית של הנאמן במקרה זה. פעילותו של הנאמן הייתה מורכבת ומלווה במאמצים רבים לשימור החברה כעסק חי, ואין ספק שהדבר הביא למיקסום התמורה שנתקבלה בקופת הנושים. פעילותו כללה ניהול של משאים ומתנים רבים עם ספקים, נושים, לקוחות, ועובדים. גם אין מחלוקת כי עבודתו נשאה פרי, והוא זכאי לשכר ראוי על פעולתו זו. גם צודק הנאמן כי הכנ"ר לא הצביע על נסיבות חריגות, דווקא במקרה זה, שיש בהן כדי להצדיק את הסטייה מהשכר הקבוע בתקנות והמאפשר קביעת שכר חלוקה בהתאם לדיבידנד שחולק. אכן, במקרים מסוימים חלוקת שכר לפי קריטריון זה אינה הולמת את היקף פעילות הנאמן, אך זאת בעיקר מקום בו מדובר בחלוקת כספים שלא נדרשה עבודה מאומצת על מנת לגבותם, ומקום בו לא נעשתה עבודה מאומצת לקביעת גובה הנשייה. לא כך הם פני הדברים במקרה זה, בו הנאמן השקיע מאמצים, הן בהקטנת גובה הנשייה והן בהגדלת קופת הנושים. הנאמן גם צודק בטענתו כי במקרה זה הבחירה בין החלופות השונות, היינו שכר מימוש כהצעת הכנ"ר בתוספת שכר ניהול שהכנ"ר עצמו ציין כי יש מקום לבחון את הצדקתו ונדמה כי הנאמן אכן זכאי לו, אל מול שכר חלוקה שנתבקש על ידי הנאמן, אינה מביאה לתוצאות שונות באופן משמעותי, וודאי לא כזה שיש בו כדי להצדיק סטייה מהכלל האמור לפיו, בעל התפקיד רשאי להצביע על דרך קביעת שכר טרחתו.

אני פוסק אפוא, לנאמן שכר טרחה בסך של 880,000 ₪ בתוספת מע"מ כמבוקש על ידו, וכפועל יוצא מכך גם שיעור אגרת ההשגחה המגיעה לכנ"ר.